כל מי שעבר את גיל 40 יודע: כאבי גב הם כבר לא אורחים מזדמנים, הם נהיים שותפים קטנים לחיים. אתה מורח משחה, מחמם, מותח, אבל האמת? זה לא באמת נעלם. כי הכאב אף פעם לא מתחיל במקום שבו הוא מורגש; הוא מקרין ממקום עמוק יותר.
לפני כשנה עברתי תאונת אופנוע. למרות הכאב הפיזי, החלק הכי קשה היה בכלל לא הגוף, אלא הניסיון להבין מה מנסים להגיד לי מלמעלה. תקופה ארוכה הסתובבתי עם השאלה הזאת עד שחבר טוב, נשמה תאומה, סיפר לי סיפור יהודי עתיק על כאב ועל שיעורים שאנחנו מקבלים מהחיים.
מסופר על אדם עשיר שרצה ללמוד את שפת החיות. הרב שלו הזהיר אותו שזה מסוכן, אבל הוא התעקש. אחרי שסיים ללמוד, שמע את הציפורים משוחחות על הסוס שלו שעומד למות. הוא מיד רץ ומכר את הסוס.
למחרת, שמע אותן מדברות על כך שהבית שלו יישרף בעוד שבוע וגם אותו הוא מיהר למכור.
וכשהוא מבסוט מעצמו על ה"חוכמה" החדשה שלו, שמע את הציפורים מדברות על בעל הבית שעומד למות מדום לב.
מבוהל הוא רץ אל הרב וסיפר לו הכול.
אמר לו הרב: אחרי הגירוש מגן עדן נגזר על האדם לכאוב – לא כדי לסבול, אלא כדי להרגיש חי. אלוהים אוהב אותך. בהתחלה הוא רצה לקחת רק את הסוס כדי להעיר אותך. התחכמת, אז נלקח גם הבית. וכשגם את השיעור הזה לא הבנת… מה עוד נשאר לו לקחת ממך?
הכאב מגיע כדי שנקשיב. לא כדי להעניש.
מאחלת לנו חיים בלי שיעורים כואבים. ואם כבר מגיע כאב, ברמה האישית והלאומית, שלפחות נבין מה הוא מנסה לומר, כדי שלא נצטרך לעבור אותו שוב.
