שבועיים ביפן ואני עדיין לא מצליחה לנחות.
אי אפשר להכיל בפוסט אחד את כל מה שחוויתי שם, אבל בכל זאת ארבעה דברים שעשו לי את הנסיעה לבלתי נשכחת.
ניקיון – הכול נקי, מסודר, שקט. אין אפילו פח אחד ברחוב, ובכל זאת אין לכלוך. אנשים לא מנקים – הם פשוט לא מלכלכים.
הם חיים מתוך כבוד. לעצמם, לאחר, למרחב שסביבם.
אמונה – עמדתי במקדש עתיק בקיוטו, טיילתי בשביל הפילוסופים, צחקתי עם חברים בשוק הדייגים ובגינזה, וראיתי איך המסורת והמודרנה הולכות יד ביד, בלי להתנגש.
נשיות – הנשים בטוקיו הכי אלגנטיות בעולם. כל פרט מוקפד, כל תנועה עדינה.
אבל מה שהכי מרשים זה לא הבגדים – זה השקט. הנוכחות.
חזרתי עם תחושת שלווה שלא הרגשתי מזמן, ועם תובנה אחת פשוטה – ששקט, אסתטיקה וכבוד הדדי יכולים להיות צורת חיים, אם יש לך אמונה בלב, בטבע ובהשגחה עליונה.
חברות – את הנסיעה הזו, כמו הרבה נסיעות לפניה, עשיתי עם בני רותם ועם החברים המדהימים שלי – רן ובנו יובל, אורטל ובתה מיה, עפר ובתו יעל ושני שהגיעה עם בתה מיה. יחד טיילנו, צחקנו ונהנינו מהנוף, התרבות והחברות האמיצה שלנו.
אמרתי שקיבלתי מיפן ארבעה דברים, אבל למעשה ארבעתם ביחד הפכו לדבר החמישי שאשמח לשתף אתכם. בנסיעה הזו סיימתי לכתוב את הספר השני שלי!!!! התרגשות!!!! כל כך הרבה פניות קיבלתי מקוראים שאהבו את "הנוכל האמריקאי" ושאלו מתי אני כותבת ספר המשך. זה לקח כמה חודשים, הרבה שיחות נפש, הרבה דמעות של עצב (על מי שהייתי), שמחה (על מי שאני עכשיו) ודמעות של התרגשות (על מי שאני עתידה להיות). בכל פעם כתבתי עוד פרק ועוד פרק וביפן פשוט כתבתי בלי סוף. במטוס, במלון, בנוף המטורף. והתוצאה? על זה רק אתם תוכלו להעיד. מחכה כבר שאני אכיר לכם את הבייבי החדש. בינתיים הוא במחלקת יולדות, מקבל את הטיפול המסור של הצוות עד שיהיה מוכן לצאת לעולם. שבת שלום אהובים ואהובות. פרגנו לעצמכם נופש לנפש, היא תודה לכם על זה.
