הפוסט הבא יעצבן כמה אנשים אבל זה בסדר, אני לא מתמודדת על פרס חביבת הקהל.
הפוסט הזה מיועד לכל מי שהשתמש במלחמה כתירוץ לא לעבוד. אבא שלי היקר, שגם אחרי גיל 80 ממשיך לעבוד (בשביל הנפש) לימד אותי שני כללים בחיים. האחד, כל עבודה מכבדת את בעליה ומכאן נגזר הכלל השני: תמיד, אבל תמיד יש עבודה. כן, גם בתקופת מלחמה!!! אז אולי לא היה פשוט לעבוד בקריית שמונה אבל ברוב המדינה ניתן היה לעבוד וצריך היה לעבוד, בעיקר בשביל הנפש. זו הסיבה שהתעקשתי להוציא את המוסף עצמאות 26 שצורף היום לידיעות אחרונות, כדי לחזק את העובדים שלי.
לגרום להם לדבוק בחיים ולא בפחדים. כשהם אמרו אולי נדחה את המגזין הפעם, אמרתי שהמילה הזו לא קיימת בלקסיקון שלי. במיוחד כשנושא המוסף הוא אנשי המפתח של ישראל. המנהלים שהרימו את החברות שלהם לפסגות ולא ויתרו גם בזמן מלחמה. עם כמות המלחמות כאן המדינה הזו הייתה צריכה להיות כמו מדינה נחשלת באפריקה. העובדה שאנחנו אימפריה כלכלית, שהבורסה פורחת, שהשקל הוא המטבע החזק בעולם והצבא שלנו הוא הטוב במזרח התיכון, היא בזכות מנהלים מהסוג שראיינו למוסף.
כאלה שלא מאמינים בתירוצים ולא מקבלים לא כתשובה. אני מלאת הערכה לעובדים המסורים שלא ויתרו וגם בין האזעקות עבדו ללא לאות ותרמו להצלחת המגזין. אני מעריצה כל אחד ואחד מכם – המנהלים והעובדים. אתם גאוות המדינה, וכל מי שחושב שיהיה לו טוב לשתות אספרסו בקפה באירופה ישים לב בקרוב שכל היבשת הזו הפכה לקפה שחור, בוץ.
אני מעדיפה ללקק גלידה בגלילות.
עם ישראל חי!
